מינימליזם – מה לעזעזאל הקטע?

מקור תמונה: flickr.com ברשיון: CC

Another fu**ing trend

אחד הקשיים הכי גדולים שלי בחיים הוא שכל פעם שאני משתמש בבאז וורד, יעני מילה טרנדית באינפלציה, בא לי קצת להקיא על עצמי. זה למה כששואלים אותי מה אני עושה, אני דואג שיש באיזור שקית נייר לפני שאני אומר ״data science״.

בכל פעם שאני משתמש במילה שעשו לה כזה abuse, חלק  קטן בייחודיות שלי בעולם – מת, ולרגע אני מרגיש כמו עוד מוח חסר עצמאות שרוח התקופה מכתיבה לו בדיוק על מה לחשוב, את מה להעריך ואת מה לבקר. כנראה שאני באמת כזה מוח חסר עצמאות, אבל רוב זמן אני מצליח לשקר לעצמי. כשאני מדבר על מינימליזם, עוד באז וורד, יותר קשה לי להרגיש מיוחד.

ובכל זאת אתה כותב על זה..

נכון. אז החלטתי לכתוב, על איך אני רואה את המושג הזה, מתוך הראייה הפרקטית שלי, עם תקווה קטנה שיש בה משהו ייחודי (ואני לא עושה חיפוש יותר מעמיק בגוגל, כדי לשמור על התקווה הזאת). למה?

כי זה ממש ממש אחלה הדבר הזה!

וזה עושה חיים יותר נחמדים בכל מיני תחומים, טיולים בטבע – obviously כבר, אבל גם בהתנהלות כללית, מסידור הבית והארון ועד למערכות היחסים שלי עם משפחה, חברים ועינב.

וחוץ מזה, כל המטרה של הבלוג הזה הוא להציג רעיונות שגנבתי מאחרים והתאמתי לצרכי (:

*אולי זה לא סופר ברור, אבל התעמקות תגלה עלייה במידת העניין לאורך השנים. אם לא השתכנעתם – זה עדיין מגניב. תודו.

מינימליזם פרקטי-תועלתני

בשביל להעביר את הרעיון הזה אני אזרוק פה כמה סניפטים אסוציאטיבים שאני מוצא מעניינים ואולי, רק אולי, מחדשים משהו.

מינימליזם בשלוש מילים

סידור עדיפויות אגרסיבי.

ב-22 מילים – ההבחנה חסרת הרחמים בהשפעה של אלמנטים על החיים שלי, שבתורה מובילה לצמצום בדברים שבעיקר מוסיפים לי עומס, והתמקדות בדברים שמוסיפים לי ערך.

אין שום דבר נעלה במינימליזם

זה לא הופך אותך לבן אדם טוב יותר אם יש לך פחות חפצים. בעיקרון זה אולי גם שומר על הכוכב שלנו וכל ה״ידה ידה״ הזה, אבל אתה יכול להיות מינימליסט ממש לא ירוק, ואתה יכול להיות ירוק ממש לא מינימליסט. Anyway, זה פשוט לא העיקר מבחינתי, אולי, סתם בונוס.

זה לא קשור לכסף

כן כן, זה לא ממש קשור, למרות שהרבה אנשים מאגדים את השניים.

גישת חיים מינימליסטית בהחלט יכולה לחסוך הרבה כסף, אבל שימוש בה רק למטרות האלה הופכת אותה יותר לטכניקה מאשר לפילוסופיה. אני כן חושב, שיש לא מעט אנשים שעוטפים את החסכנות שלהם במספר אידיאולוגיות (בין היתר מינימליזם) בשביל הרומנטיקה, אבל עלי זה לא עובד.

וגם עליהם זה לא עובד. כלומר, אולי זה חוסך כסף, אבל להביא למינימום את הוצאת כרטיס האשראי מהארנק, לא תסדר לכם את הראש ולא תביא לכם נחת בחיים.

חסכנות זה טוב בלי קשר! אני כותב גם על חיסכון בכסף, כי אני אוהב (😋me likey), אבל מבחינתי אלו טכניקות שונות שמספקות צרכים שונים. יותר מזה, לא מעט פעמים הן סותרות, לדוגמה, קניית מוצר איכותי שיחזיק הרבה זמן, ולא ידרוש תיקונים, עלול לבוא עם תג מחיר גבוה יותר. צמצום תחזוקה והחלפה היא פעולה שבהחלט מספקת אג׳נדה מינימליסטית, בעוד שאג׳נדה חסכנית אולי לא. אלו לא קונפליקטים נדירים עבורי.

מינימליזם הוא בסה״כ עוד תיקון לאבולוציה

לא תוכננו להיות מאושרים. וכשאני אומר ״תוכננו״ אני מתכוון ע״י המנגנון המדהים הזה שנקרא אבולוציה (יסלחו לי המאמינים).

תוכננו להיות שרידים – להצליח להעמיד כמה שיותר צאצאים פוריים.

במידה מסוימת אני חושב שהמכנה המשותף של הרבה יכולות אישיות הוא היכולת להתגבר על הרגלים ונטיות טבעיות שנועדו להשריד אותנו בעולם הישן, בכדי שנהיה מאושרים בעולם המודרני.

העולם די השתנה בעשרת אלפים השנים האחרונות. אז, ״מקסימליזם״ (אם זה ההפך ממינימליזם, כמה שיותר – יותר טוב) היה כנראה שריד יותר (למרות שבמפגש אקראי עם צ׳יטה – עדיף לך תיק קטנטן). זה כבר לא ככה היום.

לצערנו, המוח שלנו מתפתח משמעותית איטי יותר מהטכנולוגיה והתעשייה. זה גורם לנו להעריך באופן אינטואיטיבי דברים שהיו הופכים אותנו לשרידים לפני 10,000 שנה, במקום דברים שיהפכו אותנו למאושרים בעת הנוכחית.

אז למה זה טוב?

אני מודה, התקשיתי לכתוב את הפסקה הזאת. התקשיתי כי לא משנה כמה ניסיתי לא הרגשתי שאני מצליח להעביר לדף (למסך בתאכלס) את הסיבה שהדבר הזה הוא מעולה. מי שהתנסה בתהליך הצמצום, מבין על מה אני מדבר. מי שלא – יצטרך לעשות קפיצה למים ולחוות את זה בעצמו. זה כמו לשבת באוטו הרבה זמן עם מזגן מאוד חזק, ואז מישהו מנמיך את המזגן – בן רגע הבנת איזה רעש המזגן עשה וכמה טוב לך עכשיו. תנו לי , בבקשה, להנמיך לכם את המזגן 😉

דברים יכולים להעיק

הדברים שברשותינו דורשים מאיתנו את המשאבים שלנו: זמן וקשב (נו בסדר, וגם כסף). אנחנו אמוציונלים לגבי הדברים שיש לנו. אמוציונלים בהקשר שההשפעה של ״דברים״ על מצבנו הריגשי לא ניתנת לנימוק רציונאלי משכנע. כולנו היינו שם, מוצר שאנחנו חייבים שיהיה לנו למרות שאנחנו יודעים שלא ישנה בכלל את החוויה שלנו בעולם, או כעס אמיתי ועמוק על (ולא בגלל) רכב ששוב התקלקל באמצע היום.

זה קשה לתפוס מה הקשב שעוד בגד בארון דורש ממני, או עוד כלי אחד במטבח. וזה אכן מעט, זה פשוט מצטבר מאוד מהר. גם תרמיל לטרק לא מגיע למשקל של 17 ק״ג בגלל משקולת אחת עם כיתוב "KG 17״ , אלא עם המון דברים מיותרים ששוקלים 100 גרם, ומה זה כבר 100 גרם – ״זה כלום, אני לא מרגיש את זה!״. טוב, אבל 17 ק״ג אתה בטח מרגיש נשמה..

וכך, כשאתם נדרשים לבחור בגד ללבוש, או סיר לבשל בו, או להחליף פילטר לתמי 4, או לתקן את המדיח, או, או או.. מתווספים עוד ועוד 100 גרם לעומס המחשבתי היומיומי שלכם, ונידונתם להסתובב בעולם עם חתיכת מעמסה – וזה תיק שאי אפשר להוריד.

מי הם המינימליסטים?

הזמן והקשב שלנו מאוד יקרים. זאת הסיבה שכמעט כל חברות הענק היום (גוגל, פייסבוק, אמאזון, נטפליקס וכו׳) משקיעות אינסוף משאבים כדי ללכוד אותם בצורה היעילה ביותר.

המינימליסיטים הם אנשים שהבחינו בכך שהזמן והקשב שלהם הם המשאבים הכי יקרים להם, הם הבינו שהאתגר של זמננו הוא לנהל את הזמן ואת הקשב שלנו בתוך ים של גירויים והם החליטו לקחת את העניינים לידיים, להשתמש במשאבים בחכמה ולא לתת להם לזלוג בין הידיים לתוך ים של מוצרים ושירותים.

אני רוצה להיות כזה.

תהיו קלילים, בחוץ ובפנים,

ניבגי.

איך אתם תופסים מינימליזם? שתפו!