מקלות הליכה -כן, לא, למה, כמה

אמ;לק

נתחיל בהקדמה על הסיפור שלי עם מקלות הליכה, נדבר על היתרונות שלהם, החסרונות שלהם והחיסרונות הלא טריוויאליים שלהם. לבסוף נבחן הצעה ״חדשנית״ לעניין מקלות ההליכה, ניתן טיפ מגניב לסיום והמלצה למקלות הליכה הכי טובים אבר. בסוף הפוסט הזה אתם תהיו חתיכת משכילי מקלות.

גו.

הקדמה

הסיפור שלי עם מקלות הליכה התחיל לפני 4 שנים בערך כשהתחלתי להתכונן לשביל ישראל. ראיתי בשביל ישראל הזדמנות להתמקצע בתרמילאות – להשקיע את הזמן לפני בלקרוא ולחשוב, ותוך כדי הטיול לכוונן את הציוד והשיטות שלי כדי לעשות את זה כמו שצריך.  כחלק מהקריאה בהכנות, לא יכולתי להתעלם מהקונצנזוס  המוחלט והבלתי מעורער שיש על הצורך המקלות הליכה – במיוחד אצל טיילנים רציניים. ולכן, למרות שמקלות ההליכה האלה תמיד נראו לי כמו מתנת משבר גיל 60 לאבא (בתקווה שהוא יתחיל לעשות קצת הליכות) רכשתי את המוטות המביכים ויצאתי איתם לדרך.

ההליכה עם מקלות הליכה בהתחלה היא Awkward לגמרי. הסנכרון של הרגליים והידיים פשוט לא עובד, וזה מחזה שדי מצחיק (או עצוב?🤔) לראות מהצד. כך או כך, כשכל מה שאתה עושה כל היום הוא ללכת, די מהר אתה לומד לעשות את זה בצורה פחות מביכה, ואפילו יותר חשוב בצורה יותר יעילה. הרבה יותר יעילה. אחרי כמה ימים בשביל כבר לא הייתי עושה צעד בלי שני מקלות בידיים. לא הצלחתי להבין איך הייתי הולך בלי מקלות לפני זה. הרגשתי כאילו זה שאין לנו מקלות ביולוגים כחלק מהפתרון האבולוציוני, זה חתיכת באג, וממש לא פיצ׳ר. ועכשיו, כדי לא להחביא את התובנות והניתוח שלי בסיפור לא תכליתי, וכי אני יודע שאתם כל כך אוהבים רשימות (אוי איך אתם אוהבים רשימות😍), הנה סיכום (שחשבתי שיהיה) תכליתי, של מה הקטע של מקלות הליכה..

יתרונות של מקלות הליכה

מוריד עומס מהרגליים

אז כמובן, אחת הסיבות המרכזיות ללכת עם מקלות הליכה היא כדי לפרגן לרגליים שלכם. ברמה הפיזיקלית חלק מהכוח שמפעיל הגוף שלכם על הקרקע (והקרקע חזרה על הגוף שלכם) כבר לא עובר דרך כפות הרגליים שלכם, אלא דרך קצות המקלות ואל פלג הגוף העליון. לכן מקלות משמעותיים יותר ככל שהמשקל הנסחב גדול יותר. הדבר הזה יתרום לרגליים פחות עייפות בסוף יום ההליכה – דבר חיובי סך הכל.

ניצול כוח גוף עליון בעליות

יתרון משמעותי נוסף בא לידי ביטוי בזמן עליות בגובה. בזמן עליה בגובה אנו מוציאים הרבה יותר אנרגיה בכדי, ובכן, להעלות את המסה שלנו בגובה. היכולת להשתמש בשרירי פלג הגוף העליון שלנו בזמן הזה, מאפשרת עליה פחות מעייפת, ושרירים יותר רעננים לאורך היום. בעיקרון, זה גם נכון להליכה במישור, אבל פחות משמעותי גם בגלל שפחות אנרגיה נדרשת כדי להתקדם, וגם בגלל הכיוון שבו יש להפעיל כוח (קדימה במקום למעלה). בירידות זה גם עוזר, אבל בדרך אחרת..

בלימה בירידות

בעלי הניסיון בהליכה יעידו, מה שיפתיע טירוני טרקים, שירידות עשויות להוות אתגר פיזי משמעותי יותר מעליות הרבה פעמים. הסיבה היא כמובן, שבירידות באופן הפוך מעליות, השרירים נדרשים בכדי להפעיל כוח נגדי למשקל של הגוף (כדי שלא נתגלגל למטה). הפעלת הכוח הנגדי הזה היא גם מאמץ משמעותי לשרירי הרגליים, וגם לא אירוע מהנה למפרקים ברגליים.

בתוואי הליכה תלולים מאוד, מקלות ההליכה יעזרו לכם לעשות רגולציה על מהירות הירידה שלכם מהגבעה באופן שהסחוס בברכיים שלכם יודה עליו.

יציבות

עוד יתרון משמעותי שמספקים מקלות הליכה הוא יציבות ובטיחות בהליכה. ע״י כך שיש לנו עוד נקודת מגע עם הקרקע, מקלות הליכה יכולים לתפקד כרגל שלישית (וגם רביעית?) שתעזור בשלל מכשולי הטבע. בין אם זה לאפשר קפיצה חסרת עקבות ירידה מבוקרת של בולדרים, עוד נקודת אחיזה במעבר נחלים, או עזר נגד התחלקות בהליכה על דרדרת בירידה, מקלות הליכה עשויים לעזור להימנע מנקעים, חבלות או סתם התחלקות מבאסת על האחורה. מה שנקרא ישבן. או תחת.

חסרונות טריוויאלים

עוד משקל

לרוב, מטיילים לא מחשיבים את המשקל של המקלות כמחלק ממשקל הבסיס, אלא כחלק מהמשקל הנלבש – טריק מעפן, אבל איפה שלא נשים את זה בתוך האקסל הצבעוני שלנו, המקלות צריכים גם להגיע לכל פסגה שאליה נגיע והשרירים של אף אחד אחר לא יביאו אותם לשם.

עם זאת, ישנם מספר סוגי מחסות (מישהו פה עדיין לא יודע מה זה טארפ?) שניתן להקים באמצעות מקלות הליכה, כך שניתן לצמצם חלק מהקנס המשקלי ע״י כך שלא לוקחים מוטות של אוהל. שימוש במקלות ההליכה עבור האוהל הוא גם פתרון הרבה יותר רובוסטי לרוב. מעבר לכך שמקלות הליכה יהיו לרוב יותר עמידים ממוטות אוהל סטנדרטי, גם ניתן להחליף אותם בקלות במקלות הליכה אחרים במידה והם נשברו, מה שאי אפשר להגיד על מוטות אוהל ייעודיים.

צורה מוזרה לנשיאה

מעבר לחסרון הברור של עוד משקל (בין אם על הידיים או הגב), מקלות הליכה הן פריט בעל צורה די נוקשה וייחודית. מאפיין זה גורם לנשיאה שלהם להיות לא נוחה, בהיעדר פתרון יעודי (הרבה תיקים כבר מספקים פתרונות כאלה בדרגות יעילות משתנות). לרוב מקלות ידרשו להיתאחסן בתאי הבקבוקים הצדיים – דבר המקשה על השימוש התכוף בבקבוקים. מקום אחסון נוסף נפוץ הוא בלולאות יעודיות לנשיאת מקלות שמגיעות עם הרבה תיקים (יכול להיות שיש לכם כאלה בתיק ולא ידעתם), שלמרות שלפעמים הן נוחות להליכה, מייצרות מבנה מוזר לתיק בזמן ירידה ועליה על ציוד.

העלאה למטוס

שני החסרונות הנ״ל הם גם הסיבות לחסרון השלישי – הטסת המקלות. כפי שהקוראים הוותיקים בבלוג וודאי כבר מבינים, אני חסיד גדול של צמצום הוצאות בטיולים. טיסות לואו-קוסט הן אחת הדרכים המרכזיות לצמצם משמעותית את ההוצאות בטיולים, והדרך להוציא מטיסות לואו קוסט את כל ״מיץ הצמצום״ הוא לטוס Carry-on Only (רק עם תיק שעולה איתכם למטוס וללא כבודה שנשלחת). מקלות הליכה, בגלל צורתם, עשויים להוות בעיה לעליה למטוס (ככל הנראה מחשש ביטחוני), ויש הרבה עדויות מאנשים שלא התאפשר להם להעלות אותם למטוס (לי אישית זה עוד לא קרה). סיטואציה כזאת עשויה במקרה הטוב להיגמר בתשלום לא צפוי על משלוח כבודה, ובמקרה הרע להביא לכך שתטוסו בלי המקלות – אירוע בעייתי, במיוחד אם אתם מסתמכים עליהם כחלק מהמחסה שלכם. הפתרון הנפוץ ביותר שאני מכיר לבעיה הזאת הוא לשלוח חבילה למקום הלינה הראשון שתגיעו אליו במדינת היעד בה יהיו מקלות ההליכה, יחד עם עוד ציוד שאולי יהיה לכם בעיה להעלות איתכם למטוס (כמו סכינים, נוזלים למיניהם וכו׳).

חסרונות פחות טריוויאליים

אז החסרונות מהפסקה הקודמת כנראה לא השמיטו לכם את הלסת, ואם כבר גיבשתם פרספקטיבה מינימליסטית על הטיול שלכם הם כנראה היו יחסית טריוויאליים בשבילכם (ולכן הכותרת😉). החסרונות שיוצגו בפסקה הזאת, הם תובנות שלקח לי הרבה זמן להבין, והן פרי של המשך התנסות בטכניקות טיול שונות. חסרונות אלה הם יותר רכים ופחות מדידים, והם נוגעים יותר לחווית ההליכה, אך בעיני חשיבותם אינה נופלת (ואף עולה) על החסרונות היותר מדידים שהוצגו כבר.

מעסיק את הידיים

נתחיל עם החסרון היותר פרגמטי – המקלות תופסים נדל״ן ידיים יקר.

חסרון זה, אשר יהיה נוכח יותר ככל שהטיול שלכם מורכב בעיקר מהליכה ופחות מעצירות, כנראה הורגש על ידכם בצורה משמעותית אם ניסיתם ללכם עם מקלות.

במהלך ההליכה, ישנן לא מעט פעילויות שדורשות את הידיים שלכם. בשביל למנות כמה מהן:

• לנשנש או אפילו ממש לאכול
• לצלם את הנוף (ואת עצמכם🕺)
• להסתכל על המפה
• להוריד/לשים כובע/משקפי שמש
• לשתות מים
• קיצר הרבה דברים..

כששתי הידיים אוחזות במקלות ההליכה, לעשות את הדברים הנ״ל במהלך יום ההליכה לרוב נפתר באחת משני דרכים:

1. לעצור, להניח את המקלות, לעשות מה שאתם צריכים ולהמשיך.
2. לנסות לעשות את הדברים תוך כדי הליכה, מה שמוביל למאבק מביך שנמשך זמן לגמרי ארוך מדי, בו אתם מנסים לקפל חזרה את המפה שלכם (בסדר המאוד ספציפי שבו היא צריכה להיות מקופלת אחרת היא הופכת לגוש אקראי של נייר), כשבתקווה לא היה אדם אחר ברדיוס 2 מטר מכם בכל הזמן הזה שקיבל איזה שפיץ לפנים. מצטער אם זה יצא ארוך ואמוציונלי. קרה לחבר שלי, לא לי😏.

מעסיק את הראש

בצד היותר רך, מקלות תופסים נדל״ן קוגנטיבי יקר.

ההליכה אמנם לא דורשת מחשבה מאוד אקטיבית או מודעת (אחרי שמתרגלים כמובן. בהתחלה, לכולם יש מלמול פנימי, צבאי משהו, של ״שמאל-ימין-שמאל״). עם זאת, פעולת ההליכה עם מקלות תופסת הרבה יותר CPU באופן חד משמעי. זה גם הגיוני, גם אם אתם לא מעבירים את זה במודע שלכם, המוח שלכם עדיין צריך להחליט איפה להניח את המקל ואיזה שרירים נדרשים לפעול, ואיך, כדי לגרום לזה לקרות.

זה שהליכה עם מקלות מעסיקה יותר את הראש מאשר הליכה בלעדיהם, זה לא בהכרח דבר רע, אבל אם אתם מוצאים הנאה בחשיבה עמוקה במהלך ההליכה אז זה כן חיסרון מבחינתכם. ככה זה, לפחות, מבחינתי.

הליכה יותר משימתית

ובקצה הסקאלה של השיקולים הרכים, נמצאת התחושה. הרגשות שהליכה עם מקלות מייצרת לכם.

העניין הזה יכול להיות מאוד אינדיבידואלי, אבל ללא ספק עבורי, הליכה עם מקלות פשוט מרגישה הרבה יותר משימתית מללכת עם גפיים אקראיות באוויר, או בתוך כיסי המכנס. ולמרות שאני לגמרי יכול להנות ממיינד-סט משימתי פה ושם, אני מוצא שבהליכה בטבע אני מתענג על תחושת שיטוט לא תכליתית יותר מכמעט כל סיטואציה אחרת.

דרך המלך

זה החלק הבנאלי בו אני מביא את המסר הטריוויאלי שהכל בחיים זה עניין של איזונים. אבל באמת, תקשיבו רגע, כי הרעיון הזה היה תגלית בעיני כשחשבתי עליו בפעם הראשונה.

הרעיון הגאוני הזה הוא כמובן, ללכת עם מקל אחד. אני לא צוחק. תנסו את זה.

הליכה עם מקל אחד, מנטרלת 80% מהחסרונות בעוד שהיא שומרת על 80% מהיתרונות – פארטו כפול! אני לא רוצה לעבור על כל הרשימה הטרחנית של היתרונות, החסרונות הטריוויאליים והלא טריוויאליים בשביל להוכיח את הנקודה הזאת כי הפוסט הזה כבר חופר פחד אני סומך עליכם לפצח את זה לבד.

סיכום

לבסוף, בשנה האחרונה אני מוצא את עצמי הולך לרוב עם מקל אחד (ובארץ בלי מקלות בכלל), בעיקר בגלל החסרונות הלא טריוויאליים שהצגתי. אני מוצא שזה איזון מושלם בשבילי ברוב המקרים. בכל אופן, ההמלצה הגורפת שלי היא להתנסות ולהיות קשובים לחוויה. אם אף פעם לא הלכתם עם מקלות – אני לגמרי ממליץ לנסות, עבורי זאת הייתה תגלית מטורפת בהתחלה. אם אתם חסידי מקלות ותיקים, בטיול הבא, תניחו אותם חלק מהזמן בתיק בזמן ההליכה, ותתנסו גם ללכת רק עם אחד. תהיו קשובים לאיך זה משפיע על הגוף שלכם גם ברמה הפיזית ולא פחות חשוב, ברמה המנטלית.

טריק מגניב לסיום

אפשר להשתמש במקל הליכה כ-מגה-סלפי-סטיק! אני עשיתי את זה בעבר ע״י שימוש באטב דפים שחובק המקל, אליו מודבק קליפס של גופרו. עבד פצצה במשך כמה שנים.

המלצה

המקלות היחידים שיש לי איתם נסיון ממושך הם ה- Black Diamond Trail Back. יש יותר קלים מהם (מקרבון וכו׳) אבל מחזיקים לי כמו חיות כבר 4 שנים, וחד משמעית ה-value for money הכי גבוה שקיים בשוק – המלצה חמה מאוד!

צאו קלילים,

ניבגי.

 

 

 

פוסט זה מכיל קישורים למוצרים תחת תכנית שיווק שותפים, מה שאומר שאני עשוי לקבל עמלה צנועה עבור רכישות דרך קישורים אלו ללא תוספת תשלום עבורכם. הכתיבה שלי תמיד מבטאת אך ורק את דעתי האמיתית והכנה, ואני לעולם אמליץ רק על מוצרים שאני באמת מאמין בהם ורכשתי או הייתי רוכש אותם לעצמי. אל תקנו שטויות שאתם לא צריכים(!), אבל אם אתם כבר צריכים, מה אכפת לכם?! תתמכו באתר
תודה,
ניבגי.