לטייל בפרודוקטיביות

מטרתנו כאן

בפוסט הקודם הצגתי את ההרפתקה החדשה אליה אני יוצא. הזכרתי בפוסט ההוא שאחת הסיבות שאני מבדיל את ההרפתקה הזאת מסתם עוד טיול, היא בין היתר, אבל לא רק, מתוך כך שאני מעוניין להישאר פרודוקטיבי. בפוסט הזה אני רוצה להציע את האופציה להשתמש בחופש של הטיול גם לטובת עשייה. גישה מעט שונה ממה שהרבה אנשים אולי רגילים.

על נוודים דיגיטליים, על הדומה והשונה

נוודים דיגיטליים (באנגלית Digital Nomads), הוא מונח המתייחס לאנשים שמרוויחים את הכנסתם ללא תלות במיקום, לרוב באמצעות המחשב והאינטרנט, ומנצלים זאת כדי לנדוד בעולם בין מדינה למדינה כאשר הם מבלים בכל מקום בין מספר ימים למספר חודשים. התנועה הזאת גדלה מאוד בשנים האחרונות ומספר הבלוגים שנכתבו ע״י נוודים דיגיטליים, בהם רואים אנשים יפים עם מקבוק על ערסל בחוף הים בשקיעה, עולה באופן אקספוננציאלי:

מעבר לציניות, זאת אכן קהילה של אנשים מאוד מעניינים שבוחרים לחיות בצורה שונה וזה בעיני מאוד מעורר השראה. עם זאת, בהרבה מהתוכן שיש באינטרנט על נוודים דיגיטליים, יש דגש מאוד מרכזי על כיצד לייצר הכנסה בזמן טיול (וכמובן דגש על רשימות ציוד. כולם אוהבים רשימות ציוד). בפוסט הזה אני רוצה להתמקד בקידום הרעיון של לשלב עשייה שהיא משמעותית בשבילכם בלי קשר להכנסת כסף או לא. הסיבה המרכזית לכך היא שאני מניח שרוב האנשים שקוראים את השורות האלה לא יהיו נוודים דיגיטליים, אבל חלקם כן ישלבו טיול של כמה חודשים בחייהם. אותם טיילנים ככל הנראה כבר השלימו עם כך שהם לא יכניסו כסף במהלך הטיול, ועבורם, אני חושב, יש בשורה ברעיון של לנצל את ההזדמנות המטורפת הזאת לגדול ולהכיר את עצמך  באופן הרבה יותר נקי משמתאפשר בשגרה רגילה.

מה זה בכלל פרודוקטיביות?

אז האמת היא שקשה להגיד. היום נראה שכולם רוצים להיות פרודוקטיביים, בין אם בעבודה, בתחביבים או בשאר המטלות היומיומיות. יעילות הוא לרוב מושג יותר מוגדר והוא תופס את הצורה האמורפית של אפקט/משאבים (כאשר ה-״/״ זה אשכרה חילוק מתמטי). הצורה האמורפית הזאת מקבלת דיוק קונקרטי ע״י החלפת המשתנים במשתנים מדידים תלויי קונטקסט: קיפול בגדים יעיל יכול להיות כמות הבגדים שהצלחת לקפל בכמות זמן מסוימת, ויכול להיות גם כמות הבגדים המקופלים שהצלחתם לשכן בנפח מסוים. במקרה הזה הסתכלנו על המשאבים זמן ומקום, אך משאבים נוספים יכולים להיות קשב, כסף או משאבים אחרים הנדרשים לעשייה מסוימת.

איכשהו, לתחושתי, ״פרודוקטיביות״, איך שאנשים (ביניהם אני) מתייחסים אליה, תומנת במשמעות שלה אמירה על אופי העשייה בניגוד למושג היעילות. אני לא אקרא לעבודה משעממת לחלוטין – ״פרודוקטיבית״, גם אם עשיתי אותה בצורה מאוד יעילה. לא כי היא לא עומדת בהגדרה הנוקשה שיש לי למושג אלא בעיקר בגלל התחושה שנוצרה (או לא נוצרה) לי במהלך ו/או בסופה.

בפוסט הזה אתמקד בשני מושגים יותר בהירים שבעיני מאוגדים יחד (לא בהכרח באופן אקסקלוסיבי) תחת מושג הגג ״פרודוקטיביות״, אותם אני מעוניין לשלב במסע שלי, ואותם הייתי רוצה שתשקלו לשלב בשלכם.

אנשים הם מאוד שונים. הם נהנים מדברים שונים, סובלים מדברים שונים ומחפשים דברים שונים לגמרי מהחיים. ולמרות זאת, יש מעט מאוד דברים המהווים מכנה משותף כמעט לכל האנשים, שנדרשים כדי ליצור חיים מלאים, שלמים ומאושרים. אהבה היא דוגמה טובה למכנה משותף כזה – כמעט כולם צריכים אותה, בין אם אהבה רומנטית, חברית או עצמית. הדברים האלה, מהיותם משותפים לכל בני האדם, מספרים לנו הרבה על הליבה של הטבע האנושי ולכן בעיני חשוב מאוד להיות אקטיביים בשילובם בחיים שלנו במידה מספקת.

יצירה

יצירה היא תחום כזה. בשבילי, יצירה מאופיינת בעיקר ע״י התחושה הסובייקטיבית, ולא ע״י רשימת מכולת של פעילויות. היא לא חייבת להיות משהו מקורי (..Whatever that means) או פרי כישרון מובחן כלשהו, פשוט משהו שהוא שלכם. יצירה יכולה, באופן מסורתי, להיות פיסול או הלחנה, היא יכולה להיות המצגת שהכנתם בעבודה או העצה שנתתם לחבר, והיא יכולה גם להיות הטריק הזה שעוזר לכם לשטוף כלים יותר מהר, גם אם אף פעם לא סיפרתם עליו לאף אחד. התחושה של משהו שלא היה, ועכשיו הוא ישנו, בזכותכם.

מזמן כבר זיהיתי איך יצירה גורמת לי להתעורר לחיים, אחרי שחיפשתי מחנה משותף למספר דברים (שונים למדי) שעושים אותי מאושר. הבנתי שאם אני רוצה לחיות חיים שהם טובים בעיני, אני חייב לבנות את החיים שלי, בין היתר, סביב הדבר הזה.

למידה

למידה, בדומה ליצירה, גורמת לי, ולרוב האנשים, תחושת פליאה וסיפוק. תחושת פליאה של גילוי של משהו חדש, שלא הכרתם שהוא יפייפה ועמוק. זה קצת מזכיר את התחושה שיש בפעם הראשונה בה נגלה לעיניכם נוף שונה לגמרי ממה שהכרתם. זה כמו מן תזכורת לכמה יופי יש בעולם. ככה נוצרת תחושה חיובית כלפי העולם ותחושת צפייה כלפי כל הדברים היפים שעוד קיימים ואותם נותר לנו לגלות.

סיבה נוספת שלמידה מייצרת לי תחושות כאלה חיוביות היא ההרגשה שהרחבתי את עצמי באיזשהו אופן. קצת מזכיר את התחושה שיש אחרי אימון כושר, או בחירה בארוחה בריאה על פני המתחרה הטעים והרע. זאת תחושה מאוד נעימה להגיד תודה לעצמך. זה הגיוני, אתה מרוויח גם תחושת הודייה וגם הוקרת תודה בו זמנית.

עכשיו, מי מכם שהקונספטים של יצירה ולמידה הם אורחים קבועים אצלו בתודעה, יטען שהרבה פעילויות נופלות תחת שני הכותרות גם יחד. אתם צודקים. אני מסכים. הרבה פעמים תהליך של יצירה יכול להיות מאוד מלמד. אין בחלוקה של השניים טענה שאין להם חיתוך, אלה רשימת מכולת שאני מנסה לדאוג שתהיה תמיד מסופקת.

אבל מה זה קשור לטיול?

טוב אז דנו בקונספט של פרודוקטיביות ומה הוא, לכל הפחות, אומר עבורי. עכשיו עולה השאלה: ״למה לחבר את זה לטיול?״, אז התשובה המיידית היא: ״למה לא?״. אם אנחנו מסכימים שפרודוקטיביות היא פקטור משמעותי בחיים טובים, אז ברור שזה צריך להיות חלק מכל תקופת חיים, בין אם שגרתית יותר או פחות. אבל זאת התשובה הטריויאלית, יותר מכך הייתי רוצה להציע שטיול ארוך הוא הזדמנות טובה במיוחד ליצור וללמוד בגלל כמה סיבות:

משאבי הריכוז מתפנים

יצירה ולמידה הם שני תהליכים שדורשים הרבה ריכוז ותשומת לב. לא משנה על איזה פעילות מדובר, בין אם זה כתיבת תוכנת מחשב או ציור בצבעי מים, בכדי ללמוד או ליצור באופן משמעותי עבורכם תדרשו להשקיע משאבים מנטליים רציניים. זאת הסיבה שהרבה יותר קשה לסגל תחביבים של יצירה ולמידה במהלך שגרה בה אנו משקיעים 9 שעות בעבודה, מאשר תחביבים יותר פסיביים כמו צפייה בנטפליקס וגלילת פידים.

היכולת לבצע פעילות הדורשת ריכוז  מאומץ ללא הפרעות, ניתנת לשיפור ופיתוח, אך ישנם מחקרים המראים שכמות הזמן הזאת היא בערך שעתיים ביום ואצל אנשים מיומנים עשוי להגיע עד לארבע שעות, אך לא יותר מזה (ראו את הספר Deep Work המעולה). אני כמובן לא טוען שרוב האנשים פועלים ברמת ריכוז כזאת בעבודתם, אבל זה בא להראות שכמות הריכוז שאנחנו יכולים לייצר ביממה היא מוגבלת מאוד.

כעת, כשאנחנו יודעים להתייחס לקשב וריכוז כמשאב מתכלה המתחדש כל יממה (בגדול..), ומשאב הנדרש בשביל ללמוד וליצור בצורה משמעותית, יהיה זה בזבוז לא לנצל תקופה חסרת עבודה לטובת המאמצים האלו.

הרחבת אופקים בסביבה חדשה

טיול ארוך מהווה שינוי משמעותי מאוד בסביבה היומיומית, בין אם בנופים, בשפה, באוכל ובתרבות. אבל השינוי המשמעותי ביותר בסביבה הוא האנשים שמקיפים אותנו. בסביבה שגרתית אנחנו לרוב באים במגע עם קבוצת אנשים יחסית קבועה: קולגות, חברים, משפחה ואולי מעגלים נוספים. בעוד שקשר רציף עם אנשים עשוי להיות הרבה פעמים מאוד מתגמל, הוא עשוי לייצר קיבוע וקושי להשתנות ולהתנסות. זאת תופעה מאוד משונה, אך גם כאשר הסביבה שלנו מאוד תומכת ומכילה, הצפיות שלה מאיתנו, או האופן שבו אנחנו תופסים את אותן ציפיות, עשויים להגביל אותנו מלייצר רבדים חדשים בזהות שלנו, או אפילו מלוותר על מאפייני זהות מסויימים. אם אף פעם לא היית ״אדם עם נטייה מדעית״ באופן שבו החברה המיידית שלך תופסת אותך, זה יהיה הרבה יותר קשה להחליט שאתה מתחיל ללמוד פיזיקה. באותו אופן, אם את תופסת את התדמית שלך בעיני המעגלים הקרובים אליך כמאוד ריאלית, את תתקשי יותר לשלב קונספטים רוחניים בחייך שבשגרה.

אותה התרחקות מהסביבה המוכרת לנו, שטיול ארוך יכול לזמן לנו, מאפשרת הזדמנות מעולה לבחון את הזהות שלנו בפני עצמנו באופן יותר טבעי ונקי. יהיה זה בזבוז לא לנצל את הזמן הזה כדי לגלות את עצמנו.

ניצול האינטרוספקציה

בטיול ארוך, הפנאי הגדול מאפשר אינטרוספקציה משמעותית, כלומר התבוננות פנימית על הרצונות שלנו, איך דברים משפיעים עלינו וכו׳. הרבה משוחררים טריים יוצאים לטיול הגדול במטרה (ראשית או משנית) לסדר את המחשבות בנוגע למי אני, מה מעניין אותי ומה בא לי לעשות בהמשך החיים (הרבה פעמים שאלות אלו מצטמצמות למקרה הפרטי של מה ללמוד באוניברסיטה). בעוד שאני חסיד גדול של אינטרוספקציה, זה מאוד קשה להבין דברים על עצמך, על העולם ועל הקשר ביניכם, מתוך מחשבה טהורה. אני לא מכיר אף אחד שיכול ממחשבה פנימית בלבד (בלי שום התנסות והתחככות) להבין שהוא רוצה להיות כלכלן ולא כל דבר אחר. עובדה זאת נובעת בעיקר מפערי ידע משמעותיים על הנושא ועל עצמנו. אני מאמין שהדרך הטובה ביותר להזין את האינטרוספקציה הזאת, במטרה להפוך אותה לכמה שיותר יעילה, היא להתנסות. להתנסות ביצירה ולמידה בתחומים חדשים או אפילו בתחומים ישנים רק באופן קצת שונה.

בשביל תובנות משמעותיות, בנוגע לעצמכם ולעולם, צריך לעבוד. זה לא מגיע סתם ככה מלשבת על החוף.

אז איך עושים את זה?

טוב אז תכלס אין יותר מדי מה להתפלפל, זה יחסית ברור. עם זאת כמה נקודות שעשויות לגרום לזה לרוץ יותר חלק.

לייצר רשימה לא מחייבת

לייצר רשימה כזאת זה ממש לא חובה, והיא בטח לא צריכה להיות מקובעת או נוקשה. עם זאת, אני חושב שרשימה כזאת יכולה לייצר התלהבות וקצר סדר לקראת הטיול, כמו גם לעזור לכם להתכונן קצת למסע הזה. להתחיל דברים יכול להיות דבר די קשה, אבל רשימה שמזכירה לכם מה הדברים שהיה לכם תשוקה אליהם יכולה לתת דחיפה קטנה בכיוון הנכון.

דוגמה לרשימה המתפתחת והממש לא מחייבת שלי:

• כתיבה מסוג אחר –  בין היתר כתיבה מדעית, כתיבה באנגלית.
• ציור – ואומנות דיגיטלית בכללי.
• יצירת מוזיקה – כתיבה והלחנה עם יוקלילי או גיטללה.
• מחקר מדעי – קצת ארוך להסביר פה, אולי בהמשך עם הסיכוי הקטן שזה מעניין פה מישהו.
• עבודה כפרילנסר –  מחשבים/כתיבה/משהו אחר. בהתחלה בעיקר כדי לבחון את אופי העבודה הזה, אולי אחרי זה גם בשביל כסף🤑.
• הרגלי פרודוקטיביות – לבחון את היכולת שלי להיות יצירתי ופרודוקטיבי בסביבות שונות כדי להבין מה עובד לי הכי טוב.
• הרגלי אימון פיזיים שונים – די תקוע בצורת האימון הנוכחית שלי כבר הרבה זמן, לאחרונה אני מרגיש שאני צריך להכניס אלמנטים של גמישות.
• מדיטציה – לחזור לתרגל באופן קבוע, לנסות שיטות שונות.
• צילום

ברוב הדברים ברשימה למעלה כבר התנסיתי במידות שונות (מאוד שונות), אבל לא הייתה לי היכולת לצלול לעומק עקב חוסר בזמן (חרטא) ומשאבי ריכוז (קצת פחות חרטא).

*  הרשימה הנ״ל היא להמחשה בלבד. אין באמור מעלה לרמוז שעל הח״מ חובה כלשהי לבצע את כולם לרבות אף לא אחד מן ההתנסויות ברשימה. המציג הינו שחקן😏

אמצעים נדרשים

ברגע שיש לכם רשימה, אתם גם יכולים לחשוב מה להביא כדי לתמוך ברנסאנס של עצמכם. אבל זהירות(!): אין צורך להיסחב מראש עם מלא דברים שרק אולי תשתמשו בהם! ככל הנראה את רובם לא תעשו בסוף, ובטוח שלא תעשו את הכל במקביל. הכל אפשר לקנות גם תו״כ הטיול, אין לחץ.

דרישות כלליות מהציוד הוא להיות:

1. קומפקטי – טריוויאלי
2. קל משקל – טריוויאלי
3. זול – ככל הניתן. סיכוי סביר שדברים יהרסו/יגנבו.

אין צורך לפרט על כלל הדברים שניתן להביא. רק אגיד שלמעט המקרה בו אתם מאוד ספציפיים וסגורים על הדברים שאתם הולכים לעשות, לפטופ הוא פלטפורמה מדהימה ללמידה ויצירה באינסוף דרכים. לכן הייתי ממליץ להתארגן על אחד שעונה על הקריטריונים למעלה. עבורי הוא מספק 80% מהרשימה הנוכחית (כולל ציור).

יש פה תהליך

היכולת להיות פרודוקטיבי ולהניע את עצמך לפעולה שדורשת מאמץ ריכוזי גבוה ללא תמריץ או דירבון חיצוני היא קשה. מאוד. רעיון המפתח להבין פה כדי להצליח הוא שזאת יכולת שמתפתחת או מתנוונת בהתאם למה ואיך אנחנו מאכילים אותה. תבנית מחשבה הכוללת אמונה כי ניתן לטפח יכולות אישיות ע״י מאמץ ולמידה נקראת Growth Mindset מושג אותו טבעה החוקרת קרול דואק. מחקריה הראו כי תבנית מחשבה כזו היא מנבה הצלחה משמעותי ביותר לעומת ה-Fixed Mindset, בו אנשים מאמינים שהיכולות האישיות שלהם הן קבועות ואינן ניתנות לשינוי.

בקיצור, לא להיבהל אם זה לא זורם בהתחלה, ואם אתם מגלים שבמקום ליצור וללמוד עם המחשב כמו אוטודידקטים מטורפים אתם חורשים את האינסטה. תנסו דרכים שונות, תמשיכו להתאמץ. אתם לאט לאט בונים את שריר הריכוז, את היכולת והאומץ להיכנס לדברים לגמרי לבד.

לסיכום

תנצלו טיולים גדולים ליצירה ולמידה, גם אם אתם לא רגילים לעשות את זה. זאת חתיכת הזדמנות.

 

צאו קלילים,

ניבגי.